האמון שנוצר כמעט מיד איפשר לנשמה להשיר את קליפותיה ולחשוף את ליבתה. התקשורת מכאן ואילך היתה תקשורת ברמת הנשמה. האינטימיות שעטפה את השיחה בכל פעם מחדש, איפשרה שיחות אישיות כאילו מתנהלת לה שיחה פנימית בין הלב למוח. וכמעט תמיד אפשר היה לחוש איך המח מסייע להוסיף סדר במחשבת (ממלכת) הלב. לא מתוך התעמתות (קונפליקט) חלילה, אלא מתוך השתוות המח ללב המרגיש ופניית המח אל הלב בחמלה, בדרך הרגש המובנת לו היטב.

ברור לי שנידרשות מהמנחה תכונות רבות וכלים אינטואטיבים לנהל תקשורת מדוייקת, ממוקדת ואיתנה ברובדים אלו. העוצמות של המילים הנאמרות והנשמעות, דומה שמחלחלות הן אל המודעות גם לאחר השיחה כאשר המח והלב מפענחים את שנאמר ופורטים אות לפרוטות. וכך מונחות להן הלבנים בבניין הניבנה בסדר והגיון משולבי יד עם רגש וחמלה (סליחה).

רק במבט לאחור מה שניקרא בפינו חוכמת ה״בדיעבד״ מתגלה המתנה האמיתית במלא בוהקה ואורה כשילוב מראה יהלום מדהים שלוב יד עם פנינה מרהיבה.

השיטה הזו חושפת את השותף שבדיעבד ניתן להבחין איך היה נוכח לו בסבלנות עוטפת לאורך כל הטיפול.

כן, אינני רומז, אני מדבר על נוכחות הבורא בכבודו ובעצמו.

היכולת שלך להוביל נשמה ניכלמת למפגש חוזר לחיבור אל ועם הבורא, במידה ובמינון בחמלה ובחוכמה..... זו ״השיטה״ - שעתה כל כך קל לקרא לה באהבה: ״שיטת אליזבת״.

באהווה ובהוקרת תודה

י.א.

נ.ב.

אהווה היא אינה שגיאת כתיב.... זו מילה שמבטאת אהבה בהתהוותה